ארובות יפות

עם בוא החורף כמו הציפורים גם הסירה (ג’נסיס) נדדה דרומה לארץ אחת חמה במיוחד. רודוס - תל אביב, צוות של שניים, ים ושמיים, וכמובן הטבע שהכל נעשה בדברו.

מהסערה הראשונה ברחנו לקסטלוריזו השקועה בתרדמת החורף שלה. דחפתי את הג׳נסיס בין שתי אוניות מלחמה על רציף המעבורות שבוטלו כולן לכבוד הסופה, ירדנו על סיר של פסטה בצילו של התותח והלכנו לישון. הסערה השנייה שהיתה מזרחית אלימה כבר השיגה אותנו בלב הים התיכון וכשהמנוע שבק נשארנו עם מפרשים נטו. זה לקח עוד 24 שעות של הפלגת מפרשים קשה לתוך הסערה ודרך סופת ברקים מלאת הוד והדר (וגשם שוטף) עד שראינו את המראה משיב הנפש ממש של הארובות של חדרה באופק.

מי שלא מבין למה נכון להפליג שלושה ימים בים שלפעמים סוער במקום לטוס שלוש שעות במטוס שתמיד משעמם לא יבין גם את הקסם שבדיאלוג אינטימי עם הטבע שאין בילתו, לא יבין כמה העולם קטן כשסביבך רק מים ושמים, ובטח לא יבין כמה ארובות יכולות להיות יפות.