פמיניזם איתקה סטייל

על הדרך לאיתקה נכתב הרבה ולהומרוס יצאה בכלל אודיסאה שלמה אבל כמו בכל מסע גם ההוא לאיתקה מתחיל בצעד אחד קטן ומסתיים בבעיית המייל האחרון (last mile).

כשהג’נסיס החליקה למפרץ המקסים של איתקה באמצע אוגוסט הוא היה מפוצץ במפרשיות שחיפשו מקום ללילה והרוח נשבה בעוז. בלי צוות (אישה ושתי בנות קטנטנות) ועם אגו שעבר אילוף באין ספור התקלויות ביבשה באויר ובים, זרקתי עוגן במרכז המפרץ וחיכיתי שהרוח תרד בשביל המייל האחרון. החיים על הסיפון שהם גם ככה איטיים להפליא נעצרו לגמרי ולא נשאר לנו אלה להטיס את מזרון הים הענק של הבנות על תקן של עפיפון (30 קשר רוח) ולהסתכל על כל המפרשיות שנכנסו אחרינו למפרץ וניסו באומץ להיקשר לרציף ברוח הצולבת.

גם בזמנים רגילים המרווח בין הסקיפר לאגו מספק זרם אין סופי של ארועים מאנקדוטות משעשעות ועד תאונות מסכנות חיים, אבל אוגוסט ביוון הוא בלי ספק שיא העונה. אחד אחרי השני הם הגיעו והתנפצו לתוך שורת היאכטות של מי שבכל זאת, חבוט ומצולק, הצליח להתחבר לרציף לפניהם. כל ניסיון כזה היה מלווה בצעקות של סקיפרים בסירות ושל מי שהיה בצד המקבל על הרציף וניסה למנוע את משק גופי הפיברגלס והסתבכות העוגנים.

ואז הגיע עוד אחת.

הלברג ראסי דו תרנית גדולה, שהיה לי ברור שהיא לא נמנית על השכורות לרגע, עברה לי קרוב מול הירכתיים בדרכה לרציף. על ההגה ניצב ויקינג ענק ישר מנטפליקס עם שער בלונדי קצוץ וגוף הררי. הוא עמד שם עם הגב לחרטום ועם הפנים לירכתיים (כמו שצריך), נוהג אחורה מהר מכוון למרווח צר בין הסירות הקשורות לרציף. בקוקפיט מאחוריו ישבו שני נערים מנומנמים וכל הדרך אחורה בחרטום עם יד על כננת העוגן עמדה אמאזונה נורדית לתפארת. השקט היה מחריש אוזניים. אף אחד לא אמר מילה ואף אחד גם לא הסתכל על אף אחד, הם אפילו לא יצרו קשר עין. הנערים נמנמו, הוא בשלו, היא בשלה, ורק הרוח שורקת בוואנטות. הסצנה הרועשת של טייסי הקמיקזה שמאבדים את זה רגע לפני ההתרסקות הרצונית לתוך נושאת מטוסים אמריקנית (הרציף במקרה שלנו) התחלפה בסצנה מנומנמת של וואן משפחתית שנכנסת לחניה הביתית אחרי טיול אחר הצהריים משעמם עם הילדים ישנים במושב האחורי.

בלי שהויקינג הסתובב אמר מילה או נתן סימן כלשהו, האמאזונה שחררה לפתע את העוגן שנפל למים והשרשרת התחילה לרוץ ברעש גדול. הנערים בקוקפיט לא הראו סימן חיים והסירה המשיכה לרוץ. ושוב בלי כל סימן האמאזונה נעלה את כננת העוגן. הסירה המשיכה בדרכה עד שהיה ברור שהעוגן תפס והשרשרת התחילה להימתח ואז היא שחררה שוב נותנת לסירה להמשיך לרוץ. הילדים לא הנידו עפעף והויקינג על ההגה עם הגב לכל הדרמה נראה לא מודע ולא מחובר כלל למה שקורה בחרטום.

בתזמון מושלם נעלה האמאזונה שוב את הכננת ושרשרת העוגן התחילה להימתח בהדרגה. הויקינג על ההגה ניווט את היאכטה מהר ובביטחון מכוון למרווח הצר בין הסירות שלפניו. בגלל רוח הצד החזקה הוא הגיע בזוית שהיתה מנפצת את היאכטה אל הסירה הסמוכה אבל הוא לא מצמץ והמשיך קדימה בלי להוריד קשר. שרשרת העוגן החלה להימתח ובדיוק ברגע הנכון סובבה את הסירה וישרה את החרטום. היאכטה נכנסה בול למקום שהיה תפור בדיוק למידותיה. הבטחון העיוור והאילם של הויקינג בתפקוד האמזונה שעל העוגן מאחוריו היה לא מהעולם הזה (וואלהלה?). הוא הפך מנוע ועצר את הסירה מטר אחד לפני שהיא התנגשה ברציף. רגע לפני כן ושוב בתזמון מושלם קמו שני הנערים בקוקפיט מריבצם, נגשו לירכתיים בדיוק כשהסירה נבלמה, קפצו בקלילות לרציף כל אחד עם חבל ביד וקשרו את הסירה בתנועה רציפה אחת. אבא ויקינג ואמא אמאזונה ירדו אחריהם והרבעיה התחילה להתרחק על הרציף. אף אחד עדיין לא אמר מילה או יצר קשר עיין. הלכו וזהו.

אז נכון, המסע הוא העיקר ובשבילו בכלל איתקה נמצאת שם על האופק, אבל בסופו תמיד מחכה לנו גם המייל האחרון. כשנעשה קשה הקשוחים ממשיכים... הפיקחים, לאומת זאת, שואלים את עצמכם אם הם הויקינג במסע הזה. אם התשובה היא לא, אז הם לא מתביישים לזרוק עוגן ולחכות שהתנאים ישתנו... ואז להיות קשוחים. בסופו של דבר, כולנו נגיע למייל האחרון, וכשנגיע, אמאזונה שניתן לבטוח בא בעיניים עצומות על החרטום - היא הסיפור האמיתי.

ותזכרו שאחרי הכל.. אף פעם אי אפשר באמת לדעת אם האיתקה שלפניכם, היא האיתקה של קוואפיס (השיר מתחת לתמונה), קרי - האי האחרון.

השיר איתקה

אם אתה יוצא לדרך לאיתקה

בקש כי יארך מסעך מאוד

שופע הרפתקות, שופע דעת.

אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים

אל תירא את פוסידון הזועם.

לעולם לא תפגוש אותם בדרכך

אם מחשבתך נישאת, אם רגש מעולה

יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג.

לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים

ולא את פוסידון הזועם אם רק

נפשך לא תעמיד אותם לפניך.

בקש כי יארך מסעך מאוד.

כי בבקרים רבים מאד של קיץ

תיכנס - בחדווה, בפליאה רבה כל כך! -

לנמלים שלא ראית מעולם.

בתחנות מסחר פיניקיות תעגון

תקנה סחורות משובחות לרוב,

פנינים ואלמוגים, עינבר והבנה

ומינים שונים של בשמים טובים

ככל שרק תמצא בשמים טובים.

עליך לבקר בהרבה ערי מצריים

ללמוד, ללמוד מאלה היודעים.

וכל הזמן חשוב על איתקה

כי יעודך הוא להגיע שמה

אך אל לך להחיש את מסעך

מוטב שימשך שנים רבות

שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן

עשיר בכל מה שרכשת בדרך,

לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר.

איתקה העניקה לך מסע יפה

אילמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך

היא לא תוכל לתת לך יותר.

וגם כי תימצאנה ענייה - לא רימתה אותך איתקה.

וכאשר תשוב - חכם, רב ניסיון -

אזי תבין היטב מהי איתקה

קונסטנטין קאוואפיס